הלילה שבו האור התפזר
בלילה שקט אחד, כשהיער היה חשוך במיוחד, זיבלו שמע זמזום קטן ליד פתח המערה. הוא יצא בזהירות וגילה קבוצת גחליליות מבולבלות שמסתובבות במעגלים. האור שלהן הבהב בלי סדר, פעם חזק ופעם חלש, כאילו כל אחת ניסתה למצוא דרך אחרת הביתה.
← חזרה
סיפורי זיבלו
מסרק הגחליליות
איך זיבלו המציא מסרק מיוחד שעוזר לגחליליות מאחרות למצוא את הדרך הביתה.
המסרק הראשון
זיבלו חזר אל פינת ההמצאות שלו, לקח ידית עץ קטנה, שיני ענף חלקות, חוט ישן וטיפת טל כחולה. הוא שייף, קשר, מדד וליטש עד שנוצר בידו מסרק קטן וזוהר. כשהרים אותו מול האור, השיניים שלו נצצו כאילו הן יודעות בדיוק מה צריך לעשות.
שביל הגחליליות
זיבלו העביר את המסרק בעדינות באוויר. לאט לאט הגחליליות הסתדרו בשורה רכה ומאירה. הן לא נבהלו ולא התפזרו, אלא יצרו שביל זהוב שהתפתל בין האבנים, השורשים והטחב. זיבלו הלך אחריהן וחייך, כי הבין שהיער שוב מצא לעצמו כיוון.
הדרך חזרה הביתה
מאותו לילה, בכל פעם שגחלילית קטנה מאבדת את הדרך, זיבלו מוציא את מסרק הגחליליות. הוא לא מצווה על האור ולא דוחף אותו, אלא מסדר אותו בעדינות. וכשהשביל נדלק, גם היער החשוך ביותר נראה פתאום כמו מקום שמכיר את הדרך הביתה.