הרצון לראות רחוק
זיבלו תמיד אהב להסתכל רחוק. הוא היה מטפס על גזע עץ גבוה, מכווץ עין אחת, ומנסה לראות מה נמצא מעבר לגבעה הירוקה. לפעמים היה בטוח שראה ארמון פטריות, ולפעמים רק עלה שהתנדנד ברוח ונראה חשוב מדי.
← חזרה
סיפורי זיבלו
המשקפת שרצתה לראות יותר
כשזיבלו בנה משקפת מגזעים ישנים, הוא גילה שהיא מראה לא רק רחוק — אלא גם דברים שמסתתרים בלב.
בניית המשקפת
יום אחד החליט לבנות משקפת אמיתית. הוא לקח שני גלילי עץ חלולים, זכוכית עגולה שמצא ליד הנחל ורצועת עור ישנה שחיברה את הכול יחד. הוא ליטש את העדשות, ניקה את האבק, והרים את ההמצאה החדשה מול האור.
מה שהמשקפת גילתה
כשזיבלו הביט דרך המשקפת, הוא ראה רחוק מאוד: עצים, עננים, שבילים וקן קטן על ענף גבוה. אבל אז קרה משהו מוזר. המשקפת הראתה לו גם גחלילית שפחדה לעוף, פטרייה שחיכתה לחבר וענן קטן שרצה לרדת בתור גשם.
להסתכל קרוב יותר
זיבלו הבין שהמשקפת שלו לא נועדה רק לראות רחוק. היא נועדה להזכיר לו להסתכל טוב יותר על מה שכבר נמצא קרוב. מאז, בכל פעם שהוא משתמש בה, הוא שואל את עצמו לא רק “מה יש שם?”, אלא גם “מה פספסתי כאן?”.