החלטה אמיצה
יום אחד זיבלו עמד בכניסה למערה והבין שהוא כבר לא רואה את הקיר השמאלי מרוב חפצים. בקבוקים, מפות, כוסות, אבנים מעניינות, פטריות מיובשות וחבלים היו בכל מקום. הוא נשם עמוק, קשר מטפחת קטנה לראש והכריז: “היום מנקים.”
← חזרה
סיפורי זיבלו
היום שבו המערה עברה ניקיון רציני
כשיותר מדי בקבוקים, כריות וכלים התחילו להיערם – זיבלו החליט לסדר. כמעט.
סידור שהפך לטיול זיכרונות
הבעיה הייתה שכל חפץ העלה סיפור. כרית אחת הזכירה לו סופה ישנה, צנצנת אחת הזכירה ביקור בשוק, ואבן עגולה אחת גרמה לו לעצור עשר דקות רק כדי להיזכר מאיפה אסף אותה. במקום לנקות במהירות, הוא מצא את עצמו מחייך לכל פינה מחדש.
הפתעה מאחורי המדף
כשסוף סוף הזיז ערימה של בקבוקים, זיבלו גילה מאחוריה מחברת ישנה שכבר חשב שאבדה. בפנים חיכה רעיון ישן להמצאה ששכח ממנו לגמרי. פתאום יום הניקיון הפך ליום גילוי. הוא סידר את המדף, ניגב אבק, וסימן לעצמו להתחיל לעבוד על הרעיון כבר למחרת.
סיום לא מושלם אבל מצוין
בסוף היום המערה הייתה מסודרת יותר, אבל לא מושלמת. וזה התאים לזיבלו. הוא השאיר כמה דברים בדיוק במקום שבו הם הרגישו לו נכון, סידר את אזור השינה והכין לעצמו תה. הוא אמר שהסדר הטוב ביותר הוא כזה שמשאיר מקום לעוד הרפתקה.