מתחילים בתיקון
המצפן הישן של זיבלו היה חשוב לו במיוחד. הוא לא תמיד הראה צפון, אבל תמיד הרגיש מתי משהו עומד להשתנות. ערב אחד המחוג שלו נתקע, וזיבלו התיישב ליד שולחן העבודה עם מברג קטן, מטלית רכה וסבלנות גדולה.
← חזרה
סיפורי זיבלו
הלילה שבו המצפן התחיל לשיר
מצפן ישן, תיקון אחד עדין מדי, וקול מסתורי שהדהד בכל המערה.
צליל לא צפוי
כשהוא הידק את אחד הברגים, נשמע פתאום צליל דק, כמעט מוזיקלי. הוא עצר, נגע שוב, והצליל חזר – הפעם כמו שריקה קצרה. עוד סיבוב קטן, ונדמה היה שהמצפן מנסה לנגן מנגינה. זיבלו פער עיניים, הטה אוזן, ובמשך רגע שלם לא נשם.
ניסיון להבין את השיר
הוא בדק אם מדובר ברוח, בחיכוך מתכתי, או באחד החרוזים שהתגלגלו על השולחן. בסוף גילה שהשילוב בין המחוג, טבעת המתכת וחור אוורור זעיר יצר צליל כשהמצפן הסתובב. זיבלו צחק ואמר שזה הכלי הראשון שלו שגם מתוקן וגם מופיע.
מה קרה אחר כך
מאותו לילה הוא שמר את המצפן במקום של כבוד. לפעמים, בלילות שקטים במיוחד, הוא מסובב אותו בעדינות רק כדי לשמוע שוב את הצליל המוזר. מבחינתו, אם כלי שר – כנראה שהוא שמח שחזר לעבוד.